מנהל מוסך נפל בעת טיפוס על גג המוסך

חברת הביטוח וחברת צמרת חבות בשיפוי המערער בגין נזקיו

המערער הועסק בעת הרלוונטית כמנהל מוסך פחחות בחברה המשיבה (להלן: חברת צמרת), עלה לגג המוסך, על מנת לתקן פגמים בגג שנוצרו בעקבות שריפה במוסך. תוך כדי טיפוס על הגג קרס אחד מלוחות האסבסט שמהם הורכב, והמערער נפל דרכו ונפגע. ביהמ"ש המחוזי קבע כי חברת הביטוח וחברת צמרת חבות בשיפוי המערער בגין נזקיו. עם זאת, בית המשפט קבע כי בהתחשב בכך שהמערער היה אחד המנהלים בחברה, היה עליו להיות ער לסיכונים וליזום אמצעי זהירות, ועל כן ייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של עשרה אחוזים. המערער מלין בערעורו על כך שיוחסה לו רשלנות תורמת, וכן לעניין גובה הנזק. חברת הביטוח שבה וטוענת כי היא פטורה מחבותה על פי הפוליסה, שכן העבודה אותה ביצע המערער בעת שנפגע אינה נוגעת באופן ישיר לעבודה במוסך ומכאן שלא ארעה בתחום הסיכון המבוטח על ידיה וכי הפרשנות שנתן ביהמ"ש קמא לסיכונים המוגנים על ידי החוזה מרחיבה מעבר למידה הראויה. כן נטען לפיצויים מוגזמים, שאינם תואמים את הנזקים שנגרמו למערער..

ביהמ"ש העליון (מפי השופט ג'ובראן ובהסכמת השופטים רובינשטיין ופוגלמן) דחה את ערעורו של המערער וקיבל בחלקו את ערעור חברת הביטוח מהטעמים הבאים:

בהתאם לפסיקה, פרשנותם של חוזה הביטוח נעשית, תוך התחשבות בייחודו של חוזה הביטוח כחוזה אשר אינו מושפע רק מההסכמה החוזית שבין המבטח למבוטח אלא אף מאינטרסים נוספים ובהם עניינם של צדדים שלישיים, אינטרסים ציבוריים ושיקולים של מדיניות משפטית. כן יש להיעזר בכלל בדבר הפרשנות כנגד המנסח, ובמידת הצורך, יש לפנות לכלל בדבר ציפייתו הסבירה של המבוטח בדבר פרשנות החוזה. כמו כן, משיקולים של מדיניות משפטית, בנוגע לפרשנותם של חוזי ביטוח חבות מעבידים, בעת מתן הפרשנות לחוזה הביטוח יש להימנע מריקונו של הביטוח מתוכן, בכדי לשמור על האינטרס של העובד לקבל פיצוי אמיתי על הנזק שנגרם לו.

יישום כללים ועקרונות אלו לענייננו, מוביל למסקנה כי הפרשנות הראויה לחוזה הביטוח שנערך בין הצדדים הינה כזו המכלילה בין עבודות העזר הנבלעות בתחום העיסוק של חברת צמרת בתחום פחחות וצביעת הרכב, כפי שהוגדרה בחוזה, גם את הפעילות שבה עסק המערער עת קרתה לו התאונה, תיקון גג המוסך, אשר מטרתה היתה לתקן פגם המונע את העבודה הסדירה במוסך. ומכאן יש לקבוע כי מדובר בפעילות החוסה תחת התחייבותה של חברת הביטוח לשפות את חברת צמרת במקרה שתידרש האחרונה לשלם פיצויים לעובדיה. בפרשנות אחרת תהיה משום פגיעה הן בצפייתה הסבירה של חברת צמרת והן באינטרס של המערער לקבל את הפיצויים הראויים בגין נזקיו.

האשם התורם: בהיות המערער חלק מצוות הניהול של המוסך היה עליו לוודא כי במסגרת העבודות השוטפות המתבצעות בו – ובהן תיקון הגג – יינקטו כל העובדים באמצעים הזהירות הנדרשים לשם ביצוע העבודה. והוא אינו יכול להסתתר מאחורי טענתו לפיה לא ידועים היו לו אמצעי הזהירות הנדרשים בעבודה מסוג זה, והיה עליו להבין היטב כי עבודה מסוג זה דורשת אמצעי זהירות מיוחדים.

עם זאת, לנוכח הנכות הרפואית שנקבעה למערער על ידי בית המשפט המחוזי (35.4 אחוזים) עומדים הפיצויים שנפסקו לו על רקע נכות זו על סכום גבוה יתר על המידה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. (ביהמ"ש קבע כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית (להבדיל מקביעת ביהמ"ש קמא, לפיה הנכות התפקודית הינה 50%) ועל בסיס מסקנה זו חושב גובה הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות). כן יש מקום להתערבות בפיצויים שנפסקו למערער בגין הכאב והסבל שנגרמו לו. כידוע, על הסכום שנפסק לשקף באופן ממשי את הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע בשל הפגיעה וכתוצאה ממנה. בענייננו, סבור ביהמ"ש כי יש להעמיד את הסכום על 300,000 ₪ (במקום 400,000 ₪ שקבע ביהמ"ש קמא). שכן, הפיצוי בגין הפגיעה ביכולתו לעסוק במקצועו, מוצא את ביטויו בפיצוי שנפסק לו בגין אבדן השתכרותו. אמנם ישנם מקרים בהם עצם הפגיעה הנגרמת לאדם בכך שעליו להחליף את מקצועו לא תבוא לידי ביטוי בפגיעה בהשתכרותו, שכן החלפת המקצוע עצמה היא הגורמת יגון לאדם. אלא שבענייננו פגיעה זו הינה מצומצמת בהיקפה.

פסק דין

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) אשר קיבל את התביעה אותה הגיש המערער בע"א 5963/06 ([פורסם בנבו] להלן: המערער), כנגד המערערת בע"א 5175/06 (להלן: חברת הביטוח) וכנגד המשיבה הנוספת בשני הערעורים, חברת צמרת רפי אסרף בע"מ (להלן: חברת צמרת), בקובעו כי חברת הביטוח וחברת צמרת חבות בשיפוי המערער בגין תאונה שארעה לו בעת עבודתו.

הרקע העובדתי

1. המערער הועסק בעת הרלוונטית כמנהל מוסך הפחחות בחברת צמרת (להלן: המוסך). ביום 13.10.1997 נתבקש המערער לעלות לגג המוסך, יחד עם שני פועלים נוספים, כדי לתקן פגמים בגג שנוצרו בעקבות שריפה במוסך. תוך כדי טיפוס על הגג קרס אחד מלוחות האסבסט שמהם הורכב, והמערער נפל דרכו ונפגע.

2. בעקבות התאונה הגיש המערער תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (א 1146/00) כנגד חברת צמרת. בעקבות התביעה הגישה חברת צמרת הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח, בטענה כי בהתאם לחוזה הביטוח שנכרת ביניהן, על חברת הביטוח לשפותה בגין כל סכום בו תחויב כלפי המערער.

בית המשפט המחוזי

3. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) קיבל את התביעה וקבע כי חברת צמרת וחברת הביטוח חבות ביחד ולחוד בפיצוי המערער בעבור הנזקים שנגרמו לו. בית המשפט קבע כי חברת צמרת לא קיימה את תקנות הביטוח בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו-1986 ואת תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999, ועל כן יש לראות בה כאחראית ברשלנותה לנזקיו של המערער. עם זאת, בית המשפט קבע כי בהתחשב בכך שהמערער היה אחד המנהלים בחברה, היה עליו להיות ער לסיכונים וליזום אמצעי זהירות, ועל כן ייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של עשרה אחוזים.

4. באשר לחבותה של חברת הביטוח, קבע בית המשפט המחוזי כי חרף טענתה לפיה היא פטורה מחבותה על פי הפוליסה, שכן העבודה אותה ביצע המערער בעת שנפגע לא ארעה בתחום הסיכון המבוטח על ידיה, הרי שיש לפרש את חוזה הביטוח בצורה שאינה דווקנית, כדי לקדם את האינטרס של פיזור הנזק ולשם הבטחת עתידו של הנפגע. על כן קבע בית המשפט כי אין לפטור את חברת הביטוח משיפויה של חברת צמרת.

5. בכל הנוגע לנזקים שנגרמו למערער, הוצגו בפני בית המשפט שלוש חוות דעת רפואיות – חוות דעתו של ד"ר קולנדר מטעם המערער, חוות דעתו של פרופ' נרובאי מטעם חברת הביטוח וחוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש שנתמנה כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר קולנדר העריך את נכותו המשוקללת של המערער בשיעור של 64.51 אחוזים. לעומתו העריך פרופ' נרובאי את נכותו המשוקללת של המערער בשיעור של 31.6 אחוזים. פרופ' פינסטרבוש, המומחה מטעם בית המשפט, העריך את נכותו המשוקללת של המערער בשיעור של 35.4 אחוזים.

           בית המשפט המחוזי החליט לאמץ את חוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש וקבע כי למערער נגרמה נכות רפואית בשיעור של 35.4 אחוזים בעטיה של התאונה. בהתאם קבע בית המשפט כי בהתחשב בעובדה שהמערער עסק בעבר בעבודת כפיים והשכלתו הפורמלית מוגבלת, נכותו התפקודית הינה בשיעור של 50 אחוזים.

           מתוך האמור ומסיכום כל ראשי הנזק קבע בית המשפט המחוזי כי על המוסך וחברת הביטוח לפצות את המערער בסכום של 2,714,353 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

טענות הצדדים

6. בערעורו בפנינו טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משייחס לו אשם תורם להתרחשות התאונה. לטענתו, לא היה לו כל ניסיון או ידיעה באשר לעבודות תחזוקה ובאשר לאמצעי הזהירות שיש לנקוט בעבודות מסוג זה.

7. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי בהעמידו את שיעור נכותו הרפואית על 34.5 אחוזים, על פי חוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש ובהעריכו את הפסדי השתכרותו על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 50 אחוזים. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט משפסק לו פיצוי בראשי הנזק של עזרה לזולת והוצאות רפואיות בסך 10,000 ש"ח בלבד, על אף הפגיעה החמורה שנגרמה לו.

8. מנגד טוענת חברת הביטוח בערעורה, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי היא חבה על פי חוזה הביטוח, שכן הפרשנות שנתן לסיכונים המוגנים על ידי החוזה מרחיבה נעבר למידה הראויה.

9. עוד טוענת חברת הביטוח, כי שגה בית המשפט המחוזי משהעמיד את הפיצויים השונים למערער על סכומים מוגזמים, שאינם תואמים את הנזקים שנגרמו לו.

דיון

חבותה של חברת הביטוח

10. לטענתה של חברת הביטוח, אין מקום לפרש את חוזה הביטוח שנכרת בינה ובין המוסך באופן שתכלל בו גם חובת שיפוי בגין אירועים דוגמת התאונה, שאינם נוגעים באופן ישיר לעבודת המוסך.

           איני יכול לקבל טענה זו.

11. היקף התפרשותה של חובת השיפוי המוטלת על חברת הביטוח בהתאם לחוזה הביטוח הינה שאלה פרשנית. כפי שעולה מלשון חוזה הביטוח, חובת השיפוי נובעת מהתחייבותה של חברת הביטוח לשפות את חברת צמרת על תשלום פיצויים אותם היא חבה לעובדיה בגין נזקים שעשויים להיגרם להם בעבודתם (ביטוח חבות מעבידים). מחד גיסא, בתוספת לחוזה הביטוח הכללי מצוינת מהות עיסוקה של חברת צמרת כ"פחחות וצבע לרכבים", והגבלת אחריותה של חברת הביטוח בגין ביטוח חבות מעבידים סובבת סביב עבודתם של העובדים בעיסוקם כ"פחחים וצבעי רכב". מאידך גיסא, התוספת לחוזה הביטוח אינה כוללת פירוט של הפעולות הנכללות בעיסוק זה. למותר לציין כי לעיסוק זה, כלכל עיסוק אחר, נלוות פעולות שאינן מצויות בלב ליבו של העיסוק, ואשר יש לראותן כנכללות ונבלעות בו.

משכך, יש לבחון האם הפעולה של תיקון גג המוסך הינה פעולה שיש לראותה כפעולה הנכללת בתחום העיסוק המוגדר בחוזה הביטוח, ובהתאם לקבוע האם התחייבותה של חברת הביטוח חלה גם עליה.

12. שאלת פרשנותם של חוזי ביטוח עלתה לא פעם בפסיקתו של בית משפט זה. כפי שנקבע, על פרשנות זו להיעשות תוך התחשבות בייחודו של חוזה הביטוח כחוזה אשר אינו מושפע רק מההסכמה החוזית שבין המבטח למבוטח אלא אף מאינטרסים נוספים ובהם עניינם של צדדים שלישיים, אינטרסים ציבוריים ושיקולים של מדיניות משפטית. כפי שציין בית המשפט בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש ([פורסם בנבו], 25.6.2007):

"קיומו של כיסוי ביטוחי מגלם לא רק הסכמה חוזית קונקרטית בין הצדדים, אלא הוא אף מגשים אינטרס ציבורי רחב הרבה יותר, שבמרכזו עומד השיקול בדבר פיזור הנזק. מאפיינים אלו, כמו גם מאפיינים אחרים של חוזה הביטוח יוצרים כשלי שוק מובנים במסגרת התהוותה של עסקת הביטוח (ראו דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח 301-305 (2005); ירון אליאס "החלתן של חובות מן   המשפט הציבורי על חברות ביטוח" הפרקליט מה 315 (2001) (להלן: אליאס); דודי שוורץ "דיני ביטוח – תהליכים ומגמות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו 31 (אריאל רוזן צבי ורועי עמית עורכים, 1996)".

כן ציין בית המשפט בהמשך הדברים כי:

"אופיים של חוזי הביטוח מחייב לעיתים הסדרה חיצונית של תנאי ההתקשרות. הסדרה זו ראוי לבצע באמצעות הטלת חובות מוגברות על המבטח, גם אם באופן חיצוני לחוזה אשר חורג מהסכמת הצדדים. זאת, באמצעות הכפפת ההסכמה החוזית לחובות מכוח החוק והמסגרת הנורמטיבית המושלת על התחום".

13. בהתאם נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, כי בעת פרשנותו של חוזה ביטוח יש להיעזר בכלל בדבר הפרשנות כנגד המנסח, ולפיו במקרה של ספק בדבר הפרשנות הראויה לחוזה הביטוח, יש להעדיף את הפרשנות המובילה לזכאות המבוטח (ראו ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח ([פורסם בנבו], 24.9.2003); ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 230-231 (1993)). עוד יש לפנות, במידת הצורך, לכלל בדבר ציפייתו הסבירה של המבוטח, אשר על פיו בהיעדר אומד דעת משותף לצדדים לחוזה הביטוח, יש לבחון את פרשנותו לפי ציפייתו הסבירה של המבוטח בדבר פרשנות החוזה (ראו רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281 (1996)).

14. עוד עמד בית המשפט על שיקולי המדיניות המשפטית הנוגעים לפרשנותם של חוזי ביטוח חבות מעבידים, לפיהם בעת מתן הפרשנות לחוזה הביטוח יש להימנע מריקונו של הביטוח מתוכן, בכדי לשמור על האינטרס של העובד לקבל פיצוי אמיתי על הנזק שנגרם לו. כפי שציין בית המשפט בע"א 418/74 עממית חברה לביטוח בע"מ נ' וינברגר, פ"ד כט(1) 303, 307 (1974):

"חשיבות מרובה רואים אנו בכך שהפוליסה לא תרוקן מתכנה ותישאר בעלת תחום רחב, וזאת מן הטעם שכרוכים בה האינטרס של העובד לקבל את נזקו, שהרי למרות קיומו של המוסד לביטוח לאומי מן המפורסמות הוא שישנו עדיין פער גדול בין שיעורו האמיתי של הנזק לבין הביטוי של המוסד לביטוח לאומי לאותו נזק".

15. לאורם של כללים ועקרונות פרשניים אלו, מצאתי כי הפרשנות הראויה לחוזה הביטוח שנערך בין הצדדים הינה כזו המכלילה בין עבודות העזר הנבלעות בתחום העיסוק של חברת צמרת, כפי שהוגדרה בחוזה, גם את הפעילות שבה עסק המערער עת קרתה לו התאונה, דהיינו, תיקון גג המוסך.

לשם עיסוקו של המוסך בתחום פחחות וצביעת הרכב נדרשים העובדים בו לבצע גם פעולות משניות לעיסוק זה – החל מההכנות המקדמיות הנדרשות לפעולות הפחחות והצביעה, דרך תחזוקה שוטפת הנדרשת במוסך ובכלים הנמצאים בו, וכלה בתיקונם של תקלות ומפגעים המתרחשים במוסך, והמונעים את העבודה הסדירה בו.

משנתגלה בגג המוסך פגם, אשר מנע את המשך העבודה התקינה בו בשל דליפת מים, נדרשו עובדי המוסך, ובהם המערער, לתקנו. בנסיבות אלו, ולאור העקרונות הפרשניים שתוארו לעיל, יש לקבוע כי מדובר בפעילות החוסה תחת התחייבותה של חברת הביטוח לשפות את חברת צמרת במקרה שתידרש האחרונה לשלם פיצויים לעובדיה. בפרשנות אחרת תהיה משום פגיעה הן בצפייתה הסבירה של חברת צמרת והן באינטרס של המערער לקבל את הפיצויים הראויים בגין נזקיו.

האשם התורם

16. המערער מבקש לתקוף את האשם התורם בשיעור של 10 אחוזים אותו ייחס לו בית המשפט המחוזי. בענין זה טוען המערער, כי משלא הייתה לו כל מומחיות בתחום תיקון הגגות, אין לייחס לו אשם תורם בשל התרחשות התאונה.

דין טענה זו להידחות.

17. כאמור, המערער עצמו טוען כי תיקון הגג הינו עבודת עזר שאינה חורגת ממהות העבודה במוסך (ראו סעיף 22 לסיכום הטענות מטעמו בע"א 5175/06). כפי שמעיד המערער, הוא היה מנהל "הפחחיה" במוסך, ולטענתו עתיד היה להתמנות למנהל המוסך החדש אותו פתח אחיו, בעליו של המוסך הנדון בענייננו. בנסיבות אלו, מנוע המערער מלהרחיק עצמו מאחריותו לביצוע העבודות ולטעון כי מדובר בעבודות שאין לו כל ידיעה לגבי הדרך שעליהן להתבצע. בהיותו חלק מצוות הניהול של המוסך היה עליו לוודא כי במסגרת העבודות השוטפות המתבצעות בו – ובהן תיקון הגג – יינקטו כל העובדים באמצעים הזהירות הנדרשים לשם ביצוע העבודה.

המערער, המגדיר את עצמו כמי שהיה "יד ימינו" של מנהל המוסך (ראו סעיף 33 להודעת הערעור בע"א 5963/06 [פורסם בנבו]) אף אינו יכול להסתתר מאחורי טענתו לפיה לא ידועים היו לו אמצעי הזהירות הנדרשים בעבודה מסוג זה, והיה עליו להבין היטב כי עבודה מסוג זה דורשת אמצעי זהירות מיוחדים.

בנסיבות אלו, מוצדקת קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לייחס למערער אשם תורם בשל התרחשות התאונה.

שיעור הפיצויים

18. שני הצדדים מעלים בערעוריהם טענות הנוגעות לסכומי הפיצוי שנפסקו בראשי הנזק השונים. בענין זה נקבע כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות הנפגע. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק על רקע נסיבות המקרה, ואם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת (ראו ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון ([פורסם בנבו], 4.8.2005)). בענייננו, מצאתי כי לנוכח הנכות הרפואית שנקבעה למערער על ידי בית המשפט המחוזי עומדים הפיצויים שנפסקו לו על רקע נכות זו על סכום גבוה יתר על המידה, באופן המצדיק את התערבותנו. בנוסף, מצאתי כי יש מקום להתערבות בפיצויים שנפסקו למערער בגין הכאב והסבל שנגרמו לו. לא מצאתי מקום להתערב ביתר ראשי הנזק.

הפסדי השתכרות

19. בית המשפט המחוזי קבע, כענין שבעובדה, כי בעקבות התאונה נגרמה למערער נכות רפואית אותה העמיד על שיעור של 35.4 אחוזים, בהתבססו בעיקר על העדויות אותן שמע ועל חוות הדעת של העדים המומחים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט.

כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור לא יתערב על נקלה בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר. כך במיוחד, כאשר מדובר בקביעות המבוססות על חוות דעת מומחים מקצועיים, שנחקרו על חוות דעותיהם אלו (ראו ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינת הדסה נ' מזרחי ([פורסם בנבו], 2.2.2006); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.4.2004); ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז ספיר – בית חולים "מאיר", פ"ד נא (4) 687, 695 (1997)). בהתאם, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו זו של בית המשפט המחוזי.

20. מקביעה עובדתית זו בדבר הפגיעה הפיזית שנגרמה למערער, והמוצאת את ביטוייה בקביעת שיעור הנכות הרפואית, יש לגזור את הפגיעה הממונית שנגרמה למערער בגין הפגיעה ביכולת השתכרותו. קביעה זו נעשית, בשלב הראשון, באמצעות תרגום שיעור הנכות הרפואית לשיעור של נכות תפקודית, המבטא את המידה בה פוגעת הנכות הרפואית ביכולת תפקודו של הנפגע. ודוק: מדובר בשאלה כללית, המתייחסת למידת השפעתה של הנכות הפיזית על תפקודו של הנפגע. רק בשלב השני תיגזר משיעור הנכות התפקודית מידת הפגיעה הפרטנית שנגרמה לכושר ההשתכרות של הנפגע הנדון. יש לציין כי למעשה אין כל חובה לאמוד את שיעורה של הנכות התפקודית, שכן יש בה רק משום כלי עזר לחישוב הפסד ההשתכרות שנגרם לנפגע (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800-801 (1995) (להלן: ענין גירוגיסיאן)).

21. בענייננו, מצאתי כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית שנגרמה למערער על שיעור הזהה לנכות הרפואית שנקבעה לו. כפי שתואר בחוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש, אשר היוותה את הבסיס לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, הפגיעות שנגרמו למערער הינן פגיעות אורטופדיות, דהיינו פגיעות ביכולותיו להניע את גפיו. בפגיעות מסוג זה, משקפת על פי רוב הנכות הרפואית גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללית (ראו ענין גירוגיסיאן, בעמ' 799). גם בחוות דעתו אמד פרופ' פינסטרבוש את שיעור הנכות על בסיס הפגיעה שנגרמה ליכולות התפקוד של המערער. משכך, אני מציע כי נעמיד את שיעור נכותו התפקודית של המערער על 35.4 אחוזים.

22. על רקע שיעור זה יש להעריך כעת את המידה בה נפגע כושר השתכרותו של המערער. בבחינה זו יש לבחון את מידת השפעתה של הנכות התפקודית על עיסוקו של המערער, תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות.

23. בענייננו מדובר במי שעסק ביום הפגיעה כמנהל מוסך הפחחות בחברת צמרת. עבודה זו משלבת מטבעה בין עבודה גופנית, המצריכה יכולות פיזיות כלליות, ובין עבודה ניהולית, המצריכה יכולות קוגניטיביות מתאימות. כאמור, יכולתו של המערער לתפקד בעבודה פיזית נפגעה בשיעור של 35.4 אחוזים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנכות התפקודית. יש לציין כי אין מדובר בעבודה הדורשת יכולת פיזית ייחודית אשר נפגעה, או שמדובר בנכות שגרמה לפגיעה ייחודית ביכולתו של המערער לעסוק כמנהל מוסך. מנגד, הרי שאין כל פגיעה בכושרו השכלי של המערער וביכולתו לעסוק כמנהל מוסך, מהפן הקוגניטיבי. משכך, יש בנכות התפקודית שנקבעה למערער בשיעור של 35.4 אחוזים כדי לשקף גם את ההפסדים שנגרמו לו בגין הפגיעה ביכולת השתכרותו, בהתבסס על כושר ההשתכרות שנקבע למערער בבית המשפט המחוזי, בסך 20,000 ש"ח בחודש.

24. כפי שנובע מן האמור, אני מציע כי נעמיד את הפיצוי למערער בגין הפסד השכר העתידי על הסך של 913,674 ש"ח (מתוך חישוב מכפלת כושר ההשתכרות שנקבע למערער באחוז שנקבע לעיל ובמקדם ההיוון שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי). בהתאם יש להעמיד את הפסד השתכרותו של המערער מיום 28.2.1999 (שעד אליו נעדר כל כושר עבודה) ועד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי על הסך של 615,960 ש"ח (מתוך חישוב מכפלת כושר ההשתכרות שנקבע למערער באחוז שנקבע לעיל ובמספר החודשים שחלפו בתקופה זו). בהתאם תתואם גם הריבית שמתווספת לסכום שנפסק למערער בגין הפסדי השכר בעבר.

כאב וסבל

25. כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה, על הפיצויים בגין נזקים לא ממוניים בתביעות נזיקין בשל נזקי גוף, שאינם בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), להיקבע בהתאם לנסיבותיו של המקרה הפרטני, ולא על פי הסכומים הקבועים בדין ביחס לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ראו ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין, פ"ד נה(1) 765, 768 (1999)). על הסכום שנפסק לשקף באופן ממשי את הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע בשל הפגיעה וכתוצאה ממנה.

26. בהתאם לאמור, נדמה כי הפיצוי שנפסק למערער בבית המשפט המחוזי בגין הכאב והסבל שנגרמו לו, בסך 400,000 ש"ח, חורג מהראוי. מדובר במי שכתוצאה מהפגיעה נגרמה לו נכות רפואית בשיעור של 35.4 אחוזים. אמנם, כפי שמציין בית המשפט המחוזי בהקשר זה, כתוצאה מהתאונה נפגעה יכולתו לעסוק במקצועו. אלא שהפיצוי על תוצאה זו מוצא את ביטויו בפיצוי שנפסק לו בגין אבדן השתכרותו. אמנם ישנם מקרים בהם עצם הפגיעה הנגרמת לאדם בכך שעליו להחליף את מקצועו לא תבוא לידי ביטוי בפגיעה בהשתכרותו, שכן החלפת המקצוע עצמה היא הגורמת יגון לאדם. אלא שבענייננו פגיעה זו הינה מצומצמת בהיקפה. על כן אני מציע כי נעמיד את הפיצוי שנפסק למערער בגין הכאב והסבל שנגרמו לו על הסכום של 300,000 ש"ח, בתוספת ריבית כחוק.

סוף דבר

27. לסיכום כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לדחות את ערעורו של המערער ולקבל, כאמור, את ערעורה של חברת הביטוח בחלקו, במובן זה שהפיצוי שנפסק לטובת המערער בראש הנזק של הפסד השכר בעתיד יועמד על 913,674 ש"ח, הפיצוי שנפסק בגין הפסד השכר מיום 28.2.1999 ועד מועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי יעמוד על 615,960 ש"ח, והפיצוי שנפסק בגין כאב וסבל יעמוד על  300,000 ש"ח. יתר רכיבי פסק הדין יעמדו בעינם, בשינויים המחויבים.

28. בנסיבות הענין אני מציע שלא נעשה צו להוצאות.לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.

משרד עורכי דין רועי סגל מתמחה במימוש זכויות רפואיות מאגד ידע רב והצלחות מוכחות בהשגת זכויות משפטיות עבור לקוחותיהם בתחום נזקי הגוף בדגש על רשלנות רפואית, תאונות עבודה, תאונות דרכים, תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, תאונות תלמידים, תביעות משרד הביטחון, תביעות חב' הביטוח ועוד. משרדינו מיצג תובעים בלבד ומעמיד לרשותם תשתית איכותית של מומחים בתחום הרפואה מהשורה הראשונה, יחס מקצועי וליווי אישי תוך חתירה בלתי מתפשרת לקבל פיצויים מרביים ללקוח. לרבות ייצוג בפני הוועדות הרפואיות ובתי הדין לעבודה.