לבית המשפט העליון בירושלים הוגש ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי עובד שהורם על ידי מלגזה באמצעות סל הרמה המיועד לנשיאת שני אנשים נפל על הרצפה ונחבל כתוצאה מתאונת דרכים.
המקרה ארע לאחר שהמלגזה שנשאה את העובד כדי לנקות חלונות בגובה, התקדמה לעבר פתח ביוב שהוסט ממקומו כתוצאה מכך גלגל המלגזה שקע לתוך הפתח והוביל להתהפכות המלגזה ולחבלות גוף רבות לעובד שהורם על ידה, על כן חברת הביטוח שבטחה את המלגזה בקשה לערער בתיק זה לבית המשפט העליון שכן לדעתה אין היא חבה בנזק לנפגע שלדעתה כאמור נפגע בתאונת עבודה.
חברת הביטוח העלתה טיעונים לפיהם אין לראות את התהפכות המלגזה כתאונת דרכים שכן המושג תאונת עבודה בהתאם להוראות חוק נפגעי תאונות דרכים מתייחס לרכב אשר נעשה בו שימוש לתחבורה, ומקרה דנן מדובר ברכב אשר השימוש שנעשה בו הוא ככלי להרמה והורדה בצורה סטטית תוך עמידה במקום, עוד נטען בידי חברה הביטוח כי האירוע התרחש בשל גורם חיצוני לו וכאמור מחסה ביוב אשר לא ניצב חזק דיו על כן, טעה בית המשפט שפרש את התהפכות המלגזה כתאונת דרכים. הנפגע אף הוא הצטרף לעמדת חברת הביטוח וטען כי אין לראות בתאונה כחלק מתאונות עבודה שכן למלגזה אין אישור של קצין משטרה לנוע בכבישים, נוסף הצטרף הנפגע לטיעוני חברת הביטוח כי הסיכון שעמד לפני המלגזה אין בו להיחשב סיכון תחבורתי.
ההגנה שצידדה בהחלטת בית המשפט המחוזי עמדה על טיעוניה כי התהפכות המלגזה אכן עומדת בגדר תאונת דרכים, שכן מדובר בכלי רכב מנועי בהתאם למשתמע לחוק נפגעי תאונות הדרכים, ההגנה הוסיפה לטיעוניה כי המכשול שהוביל להתהפכות אומנם חיצוני לכלי התחבורה אך עצם ההתהפכות היא מימוש סיכון המובנה בעניינם של תאונות, טענה נוספת שטענו המצדדים בהתהפכות כתאונת דרכים היא פעולת השינוע של המלגזה כלפי אותו נפגע שלמעשה שונע מחלון לחלון בצורה יעילה באמצעות המלגזה ובכך מילאה המלגזה את יעודה ככלי תחבורה עבור אותו נפגע, טיעון אחרון בעניין טענות ההגנה הועלה על ידי עיריית חיפה אשר אף היא צורפה לתביעה אך אינה חבה לדעתה בנזק שכן משקלה הרב של המלגזה מהווה מימוש הסיכון התאם לנתוניה של המלגזה על כן, נכנסת תחת קטגוריה תאונות דרכים.
בית המשפט העליון בבואו להכריע בסוגיה בחן את טענות הצדדים ואת הגדרת תאונות הדרכים בהתאם לחוק כאשר השופטים היו חלוקים בדעותיהם. מצד גרס השופט סולברג כי ישנם שני אירועים מרכזים הסובבים את המקרה, אחד הוא הרמת הנפגע והורדתו לקרקע והשני הוא שינוע של המלגזה מחלון לחלון ושוב הרמת הנפגע כדי לנקות החלון והורדתו כאשר המטרה המרכזית לפיה נעשה שימוש במלגזה הוא הרמה והורדה של הנפגע על כן, יש לנתק אירוע זה מהמטרה המשנית ולראות את עצם הפעולה הרמה והורדה כפעולה שלא לצורכי תחבורה על כן, המקרה איננו עומד בהגדרה תאונות דרכים.
בניגוד לעמדה זו הכריע רוב הרכב השופטים כי, אין לראות הנפגע כעושה עשה שימוש במלגזה לצורך הרמה והורדה בלבד לצורך ניקוי החלונות שכן, עצם שינועה של המלגזה מחלון לחלון הוא שימוש לצורכי תחבורה, עוד הכריע בית המשפט בסוגיה זו כי שינוע של סולם לצורך העניין לא יכל להוות גורם לשקיעתו של פתח הביוב הכבד שכן, מקרה זה התרחש אודות לעוצמת המשקל של גלגל המלגזה שנגרמה ישירות מתכונותיה הפיזיקליות. נוסף הכריע בית המשפט כי השימוש במלגזה במקרה זה נעשה במסגרת שימוש בכלי תחבורה ובהתאם לפקודת נפגעי תאונות דרכים שכן נוסף על השימוש הסטטי של המלגזה המשנעת מעלה ומעטה מטענים במקרה זה השינוע היה ממקום למקום כלומר מנקודה א' לנקודה ב' על כן הגשים את אופייה המלא של המלגזה ככלי תחבורה על כן, ההכרעה שהתקבלה היא שיש לסווג מקרה זה כנכלל במסגרת הפקודה לנפגעי תאונות דרכים.