הרופאה המטפלת לא שעתה להמלצתו של פתולוג בכיר לערוך למטופלת ביופסיה נוספת, ובכך מנעה אבחון נכון של סוג הסרטן בו לקתה.

בית המשפט קבע כי התנהלות זו גררה את התובעת לטיפולים מיותרים שפגעו בשגרת חייה.

השופט שי משה מזרחי מבית משפט השלום בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים "איכילוב" ומשרד הבריאות, וחייב אותם לשלם למטופלת כ-70 אלף שקל עקב אבחון שגוי של סוג הסרטן ממנו סבלה ומתן טיפולי כימותרפיה שלא תאמו את מצבה והסבו לה סבל מיותר.

בספטמבר 2011 אבחן הצוות הרפואי של איכילוב כי המטופלת סובלת מגידול ממאיר בלימפומה מסוג מרג'ינל זון. ואולם, גם לאחר שהייתה עדות לכך שטיפולי הכימותרפיה שעברה לא סייעו ופתולוג בכיר אלו הופנתה ביקש לערוך ביופסיה נוספת בשל עמימות תוצאותיה של הקודמת – המשיכה הרופאה המטפלת בבית החולים בטיפולים השגויים עד שהמטופלת פיתחה עמידות.

כעבור כשנה וחצי המטופלת התייאשה מהטיפול ב"איכילוב" ועברה לבית החולים "הדסה עין-כרם" שם, לאחר ביופסיה נוספת, גילו כי המטופלת סובלת מסרטן מסוג "הודג'קין", ולאחר השתלת מח עצם והקרנות סוף סוף נראתה נסיגה במחלה.

ב-2014 הגישה המטופלת תביעת רשלנות רפואית נגד קופת החולים מכבי, בית החולים איכילוב ומשרד הבריאות (כבעליו). עם קופת החולים היא הגיעה לפשרה ושולמו לה פיצויים של 150 אלף שקל, כך שההליך התנהל רק בינה לבין בית החולים ומשרד הבריאות.

התובעת טענה לרשלנות באבחון השגוי ובמתן טיפול שלא תאם את סוג המחלה מה שלטענתה הפחית משמעותית את סיכויי ההחלמה שלה.  

מנגד טענו הנתבעים בין היתר כי התובעת קיבלה את הטיפול שהלם את מצבה בהתאם לממצאי הבדיקות ואין כל עדות לרשלנות וודאי שלא לנזק נוכח העובדה שהחלימה.

תיעוד לקוי

הנקודה העיקרית שעליה העיר השופט מזרחי הייתה היעדר תיעוד של מהלך הטיפול המפורט בתובעת וההתייעצויות שנערכו לגבי המקרה שלה נוכח מורכבותו. השופט ציין כי המידע החסר גרם לכך שלעיתים לא מצא כל היגיון בפעולות שננקטו באיכילוב.

"בנסיבות מעין אלו", כתב, "נחה דעתי לקבוע כי חובת הזהירות המוטלת על רופא מטפל מורה כי מן הראוי היה ששיקול הדעת שהופעל בעניינה של התובעת יתועד בקפידה ברשומה הרפואית, לרבות סיעור מוחות כזה או אחר שנעשה בעניינה של התובעת במסגרת התייעצויות בישיבות צוות ו/או התייעצויות טלפוניות עם מי מהרופאים".

נקבע כי היעדר התיעוד גרם לתובעת נזק ראייתי מאחר שאי אפשר להבין ממנו מדוע לא בוצעה ביופסיה נוספת ולמה המשיכו בטיפול בניגוד להמלצת הפתולוג הכיר. על כן, הנחת הבסיס היא קיומה של רשלנות שבית החולים צריך להפריך – וזאת הוא לא עשה.

על אף זאת השופט לא סבר כי האבחנה השגויה, שגרמה לאיחור של 10 חודשים במתן הטיפול הנכון, גרמה לאובדן סיכויי החלמה נוכח העובדה שמזה כ-6 שנים המחלה נמצאת בהפוגה.  הנזק שנגרם לתובעת, קבע, הוא טיפולי הכימותרפיה המיותרים שנאלצה לעבור בשל האבחנה השגויה, שגרמו לה לסבל ופגעו בשגרת חייה.

נזקי התובעת, בהם הפסדי שכר, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, הוערכו ב-164 אלף שקל. לאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי חויבו הנתבעים בפיצוי של 52,817 שקל בנוסף לתשלום שכר טרחת עורך דין של 15,422 שקל והוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד ויקי בקשי
• ב"כ הנתבעים: טל בוקשטיין, עורך דין רשלנות רפואית

עו"ד דניאל רווח עוסק/ת ב- רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין