התובע אשר במועד התאונה רווק כבן 25 שנים תושב כפר בצפון הארץ ויש לו 8 אחים ואחיות לא השלים תריסר שנות לימוד במערכת החינוך, כבר מגיל צעיר החל לעבוד, וכך עשה עד מועד התאונה. עבודותיו היו מזדמנות – עבודות כפיים – ובצידן שכר נמוך
התובע נפגע בתאונה באורח קשה מאוד. תחילה הובהל התובע אל בית החולים בנצרת, שם אובחן כסובל משבר בעמוד השדרה הצווארי (חוליות C4-C5). התובע הועבר להמשך טיפול בבית החולים רמב"ם בחיפה ובהמשך עבר ניתוח לקיבוע עמוד השדרה הצווארי, אך חרף פעולות אלה הוא נותר משותק בארבעת גפיו
כב' השופטת יעל וילנר התרשמה כי בני המשפחה מטפלים בנפגע במסירות רבה. וקבעה כי "עזרה זו וודאי שחורגת מן העזרה המקובלת המוענקת על ידי בני המשפחה, ואין זה מתפקידם של בני המשפחה להמשיך ולדאוג באופן יום יומי לכל צרכיו של התובע. כמו כן, אין כל וודאות כי כך ייעשה גם בעתיד לבוא, עד תוחלת חייו של התובע. על הפיצוי הצופה פני עתיד בראש הנזק של עזרת הזולת להביא בחשבון ולאפשר לתובע לשכור שירותיו של אדם שאינו נמנה על בני משפחתו, על מנת שיטפל בו. עלות זו, בהתחשב בעזרה הנדרשת לתובע, וביכולתו לבצע פעולות מסוימות בעצמו, גם אם מעטות הן, על כן אעריכה בסכום פיצוי חודשי של 12,500 ₪.