בית המשפט קיבל את תביעתה של אישה שאיבדה את העובר שלה בשבוע ה-41 להריונה. השופטת קבעה כי לאומית כשלה בכך שלא שמרה את בדיקות המוניטור שנערכו לתובעת, ובכך שללה ממנה את האפשרות להוכיח את תביעתה.

סגנית נשיאת בית בימ"ש בראשון לציון, השופטת יעל טויסטר-ישראלי, הורתה לקופת חולים "לאומית" לשלם 250,000 שקל פיצויים עקב רשלנות רפואית במהלך הריון.

ההריון התרחש בשנת 2006. החל מהשבוע ה-38 להריונה, החלה, לדבריה, לטעון שהיא חשה ירידה בתחושות תנועות העובר, אולם הבדיקות שביצעה אצל רופאת לאומית היו תקניות.

בשבוע ה-41 היא שוב הגיע לבדיקה, בה התלוננה על הפחתה בתנועות. בוצע לה ניטור עוברי ("מוניטור"), ובבדיקה נרשם כי הבדיקה תקינה.

יומיים לאחר מכן פנתה למוקד רפואה דחופה לאחר שלא הרגישה תנועות, שם נמצא כי אין דופק, ומאוחר יותר היא ילדה עובר ללא רוח חיים, אשר חבל הטבור נכרך פעמיים סביב צווארו.

בתביעתה היא טענה בין היתר כי לאומית לא שמרה את בדיקות המוניטור שבוצעו לה. טענתה העיקרית היתה כי לנוכח תלונותיה בדבר ירידות בתנועות העובר, סביר יותר שכבר באותה בדיקה – יומיים לפני מות העובר – הופיע סבל עוברי שלא אובחן בזמן.  

מנגד, לאומית טענה כריכת חבל הטבור מהווה אירוע פתאומי הקורה תוך זמן קצר, ואינו מלווה בסימנים מקדימים בימים או בשבועות הקודמים לו, ולפיכך לא היה ניתן לאבחן מצוקה במועדים שבהם ביקרה התובעת במרפאה.

גם לגבי אותה בדיקה אחרונה, לאומית טענה כי לא נצפתה מצוקה עוברית כלשהי, וזאת בהתבסס על כך שאמנם המוניטור לא נשמר, אולם הרופאה שביצעה את הבדיקה רשמה כי המוניטור היה תקין.

לשמור 20 שנה

לאורך פסק דינה השופטת טויסטר-ישראלי אמנם דחתה טענות שונות של התובעת, אולם לגבי אותה בדיקה אחרונה אצל הרופאה, התוצאה היתה שונה.

לא היתה מחלוקת כי התובעת התלוננה על מיעוט בתנועות, וברשומותיה של לאומית לא נשמרו תרשימי המוניטורים מכל מעקב ההריון, כולל מאותה בדיקה גורלית. בכך לפי השופטת, לאומית כשלה והפרה את חובתה על פי תקנות בריאות העם, שלפיהן היה עליה לשמור אותם בתיק הרפואי של התובעת במשך 20 שנה.

"פלט המוניטור היה ללא כל ספק מסייע בפתרון המחלוקת בין הצדדים בדבר אבחון מצוקת העובר", כתבה השופטת.

במצב זה – שבו לא ניתן לבחון האם ניתן היה לזהות מצוקה של העובר באותו יום ולעשות פעולה שתמנע את פטירתו – השופטת הבהירה כי "נטל ההוכחה" עובר אל לאומית, כלומר במקום שהתובעת תוכיח כי רלשנות, לאומית צריכה להוכיח שלא התרשלה.

בהמשך קבעה השופטת כי לאומית לא הביאה ראיות חלופיות שבאמצעותן ניתן לקבוע ממצאים לגבי מצבו התקין של העובר באותו יום. בהקשר זה השופטת הבהירה שלא ניתן להסתפק ברישומה של הרופאה בדבר תקינות המוניטור, בהיעדר תרשים המוניטור עצמו.

"משלא הוכיחה הנתבעת כי לא התרשלה, קיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת ובין מותו של העובר, שכן אילו אכן הייתה מצוקה עוברית ביום 17.4.07, ומצוקה זו הייתה מאובחנת, ניתן היה ליילד את התובעת אשר כבר הייתה בשבוע ה-41 להריונה, וככל הנראה למנוע את מות העובר", קבעה. 

בנוגע לסכום הפיצוי, השופטת הבהירה כי לא ניתן לכמת את הכאב שנגרם לתובעת, ומאידך לקחה בחשבון את העובדה שלאחר ההריון התובעת הצליחה למרבה המזל להביא ילד נוסף לעולם (רביעי במספר).

לאומית חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד אייל בן ישי עוסק/ת ב- רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין