רשלנות רפואית בלידה פירושה מתן שירות רפואי תוך חריגה מהסטנדרט המקובל. פקודת הנזיקין (סעיף 35) קובע בעניין רשלנות כיצד היה נוהג אדם סביר ונבון במהלך הנסיבות, באילו אמצעי זהירות חובה לנקוט ומהו הנזק שנגרם לניזוק בשל מעשה העוולה. (סעיף 36) לפקודת הנזיקין קובע כי הסעיף הקודם (סעיף 35) הופך לחובה כל עת שאדם סביר יכל לצפות את התרחשות אותן נסיבות. שילוב של סעיפים 35 ו36 לפקודת הנזיקין מרכיב את יסודותיה של עוולת רשלנות רפואית בלידה. הפסיקה ערה לעובדה כי תהליך הלידה טומן בחובו סיכונים טבעיים על כן, ממלאים שופטי המערכת המשפטית תפקיד פעיל במציאת הבדלים בין פגיעות טבעיות הרות אסון ובין אחרות הנחשבות בגדר רשלנות רפואית בלידה.
התנאים שהתגבשו להוכחת רשלנות רפואית בלידה
חובת זהירות – המזיק חב חובת בזהירות מושגית כקבוע בסעיף 36 לפקודת הנזיקין כאשר סעיף 36 מפרש את החובה בהתאם לנסיבות אותם האדם הסביר יכל היה לצפות, הפסיקה הגדירה את חובת זהירות המושגית כחובה הנרכשת מעצם ההתקשרות הנוצרת בין הצדדים לדוג' ביחסי רופא ומטופל נרקמת חובת זהירות. חובת זהירות קונקרטית מגדירה את חובת הזהירות בהתאם ליכולתו של המזיק לצפות את הנזק כאשר המבחן הוא בהתאם לאדם הסביר, בפסיקת בתי המשפט בעניין חובת זהירות קונקרטית תפקיד ביהמ"ש לבצע אבחנה בין סיכון שניתן היה לצפות מחד ורואים בו חומרת סיכון יתירה המצריכה נקיטה בצעדי זהירות ובין אם לאו.
הפרת חובת זהירות- בית המשפט מגדיר מהו האדם הסביר ובכך מבחין אם אדם ביצע מעשה באופן רשלני או פעל כאדם הסביר כאשר הנסיבות משתנות מעת לעת בהתאם לנסיבות המקרה על כן, נסיבות שונות עלולות לגרום להתנהגויות ותוצאות שונות.
קיום קשר סיבתי – הכלל מורה כי כאשר המזיק גרם נזק לניזוק תחול אחראיות לנזק וללא המזיק לניזוק לא היה נגרם נזק.
הקטנת הנזק סעיפים 68 ו 69 פקודת הנזיקין מבהירים מה תרומתו של ניזוק אשר אשם במקצתו של הנזק. אשם תורם אינו יכול לעמוד כעילה עצמאית בנזיקין אלא משמש טענת הגנה שבעניינה נקבע כי במצב בו מתקיים הנ"ל לא תכשל התביעה אלא יוקטן גובה הפיצוי לו חב המזיק מן הסכום הכולל בו חב המזיק אלמלא האשם התורם. דוקטרינת האשם התורם איננה למעשה מהווה הגנה למזיק אלא יוצקת תוכן לגובה הפיצוי בהתאם למידת האשם התואם.
רופא הסביר סוגיות רפואיות ככל שנוגעות בנושא רשלנות רפואית בלידה נבחנות בהתאם למבחן הרופא הסביר, בהתאם לטכנולוגיה הרפואית שהייתה קיימת באותה עת ובהתאם למידת הזהירות בה נקט הרופא. כדי שרופא ינהג כרופא סביר החלטות ככל שהוא מקבל צריכות להתבסס על ידע עדכני, ניסיון ונורמות המקובלות ונתפסות בעולם הרפואה. רופא אינו יכול לצאת חובתו כאשר נוקט רק בהתאם לממצאים המובאים לפניו אלא עליו לחקור ולהעמיק בהיסטוריה הרפואית של היולדת, לחקור בעניין סביבת פועלה ולקבל החלטה מושכלת בעניין הטיפול המוצע ובמידת הצורך לקבל להיעזר או להפנות היולדת למומחים נוספים. ככל שלא עשה כן וקיבל הרופא החלטה שאיננה משקפת נכונה מצבה הרפואי של היולדת או של העובר ניתן יהיה לבסס תביעת רשלנות רפואית בגין מתן טיפול החורג מהסטנדרט המקובל.
הפרקטיקה המקובלת בית המשפט מגדיר מעת לעת את הסטנדרטים המקובלים בעולם הרפואה בהתאם להלך הרוח, מידת הזהירות, ניסיון קודם והחידושים הטכנולוגים של אותה תקופה, על כן בית המשפט מגדיר את רף הציפיות בהתאם לצפייה מרופא סביר וכדי להגדיר זאת בית המשפט נעזר במומחים בתחום הרפואה שכן מהווים הם מבחינתו אינדיקציה למהות אותו טיפול שרופא סביר מקביל היה נוהג או הביא לתוצאות דומות או שונות בטיפולים דומים ככל שנעשו בעבר.
הולדה בעוולה מפרשת זייצוב להלכת המר פרשת זייצוב נידונה בהרכב חמישה שופטים בבית המשפט העליון ונסובה סביב תביעה של הורים לדון בהכרה של הולדה בעוולה, כלומר ילד שנולד עם מום שלא אובחן, אילו היה מאובחן במועד יכלו ההורים נוקטים בהפלה ולמעשה יכל כי הוולד לא היה מגיח לאוויר העולם, אך התביעה התפצלה בנושא ראשי הנזק ודרשה פיצוי בגין הולדה בעוולה עבור ההורים ואף עבור הילד עצמו, בעניין הפיצוי שדרשו ההורים הייתה תמימות דעים בין השופטים שמוטב לפצותם אך לא כך היה בשאלת קיומה של הוולד שנולד שכן אילולא ההתרשלות לא היה כלל נולד, בדעת רוב שופטים הכריעה בית המשפט כי תביעה תכיר בעוולת הילוד אך הדעות נחלקו בעניין הנימוק להחלטתם. בהלכת המר הובא לפתחו של בית המשפט מקרה דומה לפיו ילד נולד עם מום קשה המלווה השפעות פיזיות קשות בעוד שבדיקות מקדימות והתנהגות זהירה של הרופאים יכלה להתריע ולהווה שיקול חזק מצד ההורים להפסקת ההיריון ומניעת הגחתו של וולד בעל מום קשה לאוויר העולם. בהרכב של שבעה שופטים הוכרע כי יש לפצות ההורים בגין הולדה בעוולה אך לא כך נקבע בתביעת היילוד שכן השופטים דבקו בקדושת החיים והכריעו כי לא ניתן לקבוע עבור הילוד כי מותו טוב מחייו.
סיבות אפשריות לרשלנות רפואית בלידה
• אי ביצוע ניתוח קיסרי במועד
• התעלמות ממצוקה עוברית
• פיענוח שגוי של בדיקת האולטרסאונד
• אי הפניה לבדיקות אבחנתיות
• כליאת כתפיים
• כריכת חבל הטבור סביב צוואר העובר
• התרשלות בביצוע לידה מכשירנית
נזק אפשרי בילוד כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה
• תסמונת דאון
• פיגור שכלי
• שיתוק מוחין
• שיתוק פיזי חלקי או מלא
• זיהומים
השלכות אפשריות ביולדת
רשלנות רפואית ביולדת עלולה לגרום לנזקי גוף שונים בגופה של היולדת כגון פגיעה באיברי המין והרבייה, באגן הירכיים בשלפוחית השתן, נזק ללב, פגיעה בתפקוד הכליות, בעיות גב זיהום ועוד. סיבוכים שונים במהלך לידה עלולים לגרום לכריתת הרחם, לגרום שיתוק ובמקרים קיצונים לידה עלול להסתיים במות היולדת.
פסיקה
• ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' סוהן
• ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי
• ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון
• ע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו
• ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש
• ע"א 335/80 בריגה נ' מוסטפה
• דנ"א 1833/91 קוהרי נ' מדינת ישראל
• ע"א 320/87 גנזך נ' אריה חב' לביטוח בע"מ
• ת"א 25708/05 מאירי אביבי נ' שירותי בריאות כללית
• ת"א 1160/03 קפלן חואנה נ' קופת חולים כללית
• ע"א 612/78 סמית נעים פאר נ' ד"ר קופר ואח'
• ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל
• ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ
• ע"א 4960/04 סידי נ' קופת חולים כללית
• ע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמית ואח'
מקורות נוספים
• חוק זכויות החולה
• פקודת הנזיקין (נוסח חדש) – אבידן גלובינסקי