שיתוק מוחין הוא מצב פיזיולוגי בו נגרם, בחלקים מסוימים של המוח, נזק נוירולוגי או נוצר פגם התפתחותי, הגורם לפגיעה מוטורית בגוף.

הנזק או הפגיעה במוח, עלולים להתרחש בעת התפתחות מוחו של העובר במהלך ההיריון, בזמן הלידה או  במהלך השנתיים הראשונות לאחר הלידה.
אזורים אלו במוח, האחראים על פעולת השרירים בגוף, אינם מתפקדים וכתוצאה מכך, נגרמים קשיים או מוגבלות בתנועה בדרגות שונות. במקרים רבים אף מתלווים לכך ליקויים נוספים כמו אפילפסיה, ליקויים בשמיעה, ליקויים בראיה, קשיי דיבור, לקויות קוגניטיביות ופיגור שכלי.
דרגת הנזק או חומרת הפגיעה במוח הינה קבועה, ואינה משתנה במשך השנים.

מהם הגורמים לשיתוק מוחין

ברוב המקרים הסיבות לשיתוק מוחין אינן ידועות. הפגיעה מתרחשת לרוב בשל התפתחות לא תקינה של מוח העובר במהלך ההיריון והיא שכיחה יותר בקרב פגים (כ 30%).
זיהום, מחלות של האם במהלך ההיריון כמו חצבת או אדמת, חום גבוה ממושך, חוסר חמצן בדם, דימום מוחי ופגיעה בראש הילוד בזמן הלידה ידועים כיום כגורמי סיכון לשיתוק מוחין, כך גם בשנתיים הראשונות לאחר הלידה.

סוגים של שיתוק מוחין

בשל אפשרות הפגיעה באזורים שונים של המוח, ניתן להבחין בסוגים שונים של הפרעות וקשיים בתנועה:
שיתוק מוחין ספסטי – מצב  גופני בו קיימת התכווצות יתרה של השרירים ומתח (טונוס) שרירי גבוה. מצב זה מקשה על התנועה וגורם לתנועות מסורבלות ונוקשות. סוג זה הנו הנפוץ ביותר.
שיתוק מוחין דיסקינטי- סוג זה של שיתוק מוחין כולל תנועות לא רצוניות של כל הגפיים וכולל את כפות הידיים והרגליים.
שיתוק מוחין אטקסי- משפיע ופוגע בשיווי המשקל ובתפיסת המרחב של האדם החולה והוא מאופיין בבעיות קואורדינאציה  והליכה בלתי יציבה.
שיתוק מוחין מעורב-  מתאפיין בצירוף של בעיות תנועה שאינן אופייניות לסוג של שיתוק מוחין  ספציפי.

דרכי טיפול בנפגעי שיתוק מוחין
מאחר ואין למעשה טיפול היכול לשפר משמעותית את המצב הנוירולוגי, הטיפול בילדים ובמבוגרים הסובלים משיתוק מוחין מתמקד בהדרכה, לימוד וליווי, וכן בתרגילים שונים ופיזיותרפיה מסוגים שונים היכולה לשפר את היכולת המוטורית שלהם. בשנים האחרונות גם ניתן דגש הולך וגדל על צירופם למסגרות חינוכיות וחברתיות ושילובם בחברה.