בית המשפט נקרא להכריע בסוגיית החבות לנזק שנגרם לצעיר שנפל מפיגום ונפגע. הנפגע צעיר בן 33 מצפון הארץ עלה בהוראת מנהלי הפרויקט על פיגום באתר בניה כדי לבצע עבודות טיח, מכתב התביעה של הנפגע עולה כי ביום הפגיעה התבקש הנפגע על ידי מעסיקו לבצע עבודות טיח בתוך הבניין אך באותו עת מעסיקו שהה מחוץ לאתר הבנייה על כן, מנהלי הפרויקט ניצלו את העובדה כדי לספק לנפגע עבודות נוספות. לטענת הנפגע הפיגום עליו עלה הוצמד קרוב מידי לקיר וכדי למצוא נקודת אחיזה טובה נאלץ ביד אחד לבצע את הטיח וביד השנייה לאחוז בשיש שהוצמד לקיר כדי לא ליפול אך השיש שהחזיק את משקל גופו של הנפגע ניתק ממקומו וכתוצאה מכךא הנפגע את שיווי משקלו ונפל על הקרקע בשל עוצמת הנפילה נחבל הנפגע והועבר על ידי אמבולנס לבית החולים רמב"ם שם נקבע כי הוא סובל מחבלות באיברים רבים מגופו וביקר מכריתה של האגודל, פגיעה בצלעות, שברים ושפשופים רבים על כן, אושפז ל 10 ימים.
הנפגע צירף לכתב התביעה את מעסיקו האישי ואת מנהלי הפרויקט אשר הורו לו לעלות על הפיגום כדי לבצע את עבודת הטיח על כן, בית המשפט נדרש להכריע בסוגיה מי שימש כמבצע הבניה. בעוד שמנהלו האישי של הנפגע הטיל את האחראיות על מנהלי הפרויקט, מנהלי הפרויקט הטילו את האחראיות לאירוע על מעסיקו האישי של הנפגע על כן, בשאלה זו הכריע בית המשפט כי מנהלי הפרויקט נחשבים למבצעי הבניה.
בשאלות אחריותו של המעביד סבר בית המשפט כי מי שמשלם בפועל את המשכורת לנפגע יחשב כמעסיק ומקרה הנוכחי מדובר במעסיקו האישי של הנפגע שנעדר באותו יום אך לא דאג להוכיח כי נהג לספק לנפגע סביבת עבודה בטוחה ועל אף שלא נתן לנפגע את ההוראה לעלות על הפיגום הוא אחראי ב 50% מהנזק, את יתר האחראיות לנזק הטיל בית המשפט על מנהלי הפרויקט אשר הורו לנפגע לעלות לפיגום ממנו מעד ונחבל.
באשר לנכות התפקודית שנותרה אצל הנפגע עולה מכתב התביעה כי הנפגע נחבל בידו הדומיננטית לא שב לעבודתו הנוכחית ואף התרחק ממעגל העבודה, לטענתו של הנפגע הוא חסר השכלה על כן, מאז ומתמיד מועסק בעבודות כפיים וגם שניסה לחזור למקומות עבודה מהר מאוד הבחינו מעסיקים כי הוא נשאר מוגבל בתנועותיו על כן פוטר, בית המשפט לא השתכנע מכך וסבר אחרת שכן מדובר באדם צעיר בגילו ולא הצליח להוכיח בראיות מבוססות לטענותיו כי אכן ניסה לחזור לעבודה או למצוא מקצוע אחר שיוכל להשתלב בו, יחד עם זאת בית המשפט לא שלל כי הפגיעה שנותרה בגופו של הנפגע תשפיע לרעה על השתלבותו בשוק העבודה על כן, בית המשפט העריך את נכותו התפקודית של הנפגע ב 42%.
בסופו של יום בית המשפט הכריע כי על הנתבעים לפצות את הנפגע באחראיות להפסדי שכר בעבר ובעתיד כאב וסבל והוצאות בסכום העומד על כ 1,000,000 ₪.