בתיק פלונית נגד שרותי בריאות בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש להכריע בסוגיה האם ניתוח להסרת כיס מרה בוצע ברשלנות וגרם נזק למתלוננת.
המתלוננת ילידת 1966 הופנתה על ידי רופא המשפחה לניתוח בשל אבנים שהתגלו בכיס המרה. לטענתה במהלך הניתוח נפגע צינור פנימי אשר החל לדלוף וכתוצאה מהדליפה הסב לה נזקים חמורים ובניהם התנוונות הכבד וצלקת באורך של מעל 20 סנטימטר, עוד הוסיפה המתלוננת כי המרכז הרפואי בו טופלה התרשל בכך שלא ניהל כראוי את הרשימות הרפואיות כמתחייב במקרה הרפואי ולא הסביר לה אודות ההשלכות האפשרויות היכולות להיגרם כתוצאה מהניתוח.מחוות הדעת שהוגשה מטעם המתלוננת עולה כי מדובר במקרה בו מעורבת אישה צעירה ללא עבר רפואי שנותחה לצורך כריתת כיס המרה בשל אבנים, במהלך הניתוח נכרת בשגגה צינור המרה מבלי שירגיש בכך הרופא המנתח, על בסיס ידע של מקרים דומים מהעבר עולה כי במידה ומתגלה הנזק במהלך הניתוח ניתן לתקנו באחוזים גבוהים בעוד שנזק מתגלה במועד מאוחר יותר, גורר לרוב דלקת אשר מקטינה מאוד את סיכוי הריפוי. במקרה שלפנינו המקרה התגלה מס' ימים לאחר הניתוח על כן, נותחה בשנית ללא הצלחה ולמעשה נוצר נזק בכבד אשר עלול לגדול במרוצת השנים להוביל לאי ספיקת כבד.
מבחינת התרשומת הרפואית אודות הניתוח עולה כי לא נמצא רישום בעניין נקב שבוצע בחלקים הפנימים, כמו כן, הרישום נראה חסר ולא ממצא עיקר לנוכח העובדה כי מדובר בדליפה גדולה. עוד מחוות הדעת מטעם המתלוננת עולה כי בניתוח השני שבוצע למתלוננת בשל הסיבוכים שנוצרו אודות הניתוח הראשון, לא בוצע שום ניסיון לטפל במקור שדלף.
מחוות דעת שהוצגה מטעם בית החולים עולה כי סיבוך במהלך ניתוח לכריתת כיס במרה אין מלמד בהכרח על רשלנות שכן מדובר בסיכון טבעי היכול להיווצר בניתוח, בעניין הניתוח השני נטען אף כי אין מדובר ברשלנות רפואית שכן האזור כולו היה נגוע בדלקת אשר טרפדה אבחון צינורות המרה.
בית המשפט בבואו להכריע בין הצדדים בחן את סוג הדליפה והכריעה כי הדליפה במקרה דנן חריגה בכמה אופנים. ראשית, היא התרחשה זמן קצר לקראת סיום הניתוח והובילה לתוצאות קשות בגופה של המתלוננת. שנית, הרופאים אשר סיימו את מהלך הניתוח סרקו את אזור הניתוח, סיפקו חוות דעת רפואית ולדבריהם הניתוח בוצע ללא רבב כאשר לא נמצאו שום סימנים לדליפה. שכן בפועל דליפה חמורה בלבד יכלה להוביל לנזקים החמורים בגופה של המתלוננת. שלישית המתלוננת הובלה לניתוח שני אך לא נעשה דבר על מנת לאתר ולסתום את החור שדרכו נוצרה דליפה לחלל ביטנה של המתלוננת, כלומר קיים חור שדרכו נוצרה דליפה שסיכנה חיי המתלוננת אך לדעת הרופאים אין דליפה, בית משפט מצא לנכון גם בנקודה זאת להביע את מורת רוחו מהתירוץ שאינו מניח את הדעת שכן ללא חור לא הייתה דליפה, ומכל אמורה הייתה להיסתם במהלך הניתוח השני דבר שגם לא קרה.
בית המשפט הכריע כי במקרה דנן למתלוננת נגרמו נכות נפשית, פיזית ופלסטית בשל צלקת הניתוח ופסק פיצויים בגובה 900,000 ₪.
שרותי בריאות כללית שנדרשו לתגובה טענו מנגד כי המתלוננת לא הצליחה להוכיח כי הניתוח בוצע ברשלנות על כן אין להעביר את היפוך נטל ההוכחה, כמו כן סברו כי הרישום הרפואי היה תקין והקיף באינפורמציה אודות הטיפול שקיבלה המתלוננת וכך גם ההסבר אודות השלכות היכולות להיגרם כתוצאה מההליך הניתוחי.